גשר הצינורות- תחרות גשר פארק אריאל שרון

גשר הצינורות- הסבר


באוגוסט 2012 הגישו במשותף אדר' צבי הראל ואדר' יונתן קיש הצעה לגשר על נחל האיילון בפארק אריאל שרוון במסגרת תחרות עלייה הכריזה הנהלת הפארק. 

גשר הצינורות

הצעה לחצייה נופית חוויתית של נחל האיילון - אדר' צבי הראל, אדר' יונתן קיש 


בכדי להעשיר את חויית חציית האיילון ולקצר את אורך הגשר הנדרש, מוצע "אי" במרכז הנחל אשר מפריד בין אזורי ההצפה וערוץ הנחל. כך, התנועה הראשית מהחניון לעבר ההר, מתחלקת למספר מקטעים, "חוויות"- תנועה דרך מתחם המגוון הביולוגי, חציית אזורי ההצפה במפלס הקרקע, עלייה ל"אי", חציית הגשר, מקום מנוחה ועלייה למישור טרסת בסיס הר חירייה. מתקבל טיול חווייתי, צמוד קרקע, כוריאוגרפיה של תנועה, ביום מבטים ושפע מקומות חוויה שונים ומגוונים. 


במרכז הטיול אל ומהר חירייה הגשר הינו אטרקציה, נקודת משיכה המוצנעת בין גבעת "האי" למרגלות בסיס ההר. מקום של גילוי, בילוי והנאה. בהשראת גשר ביברס, גשר שעל האיילון ליד לוד מ- 1273, מוצע גשר באורך של כ-35 מ' וברוחב הנדרש למעבר הולכי רגל, רוכבי אופניים ורכב הסעות.


בדומה למימדיי גשר ביברס, ההצעה הינה לגשר במימדים צנועים וגרויטציונים, מובן אנושית. הגשר בנוי כמערום, כביכול אקראי, של צינורות בטון בגדלים שונים. מעיין מיחזור של צינורות מעבירי מים.


מתחת ועל גשר נוצרים מעברים, חללים מקורים, אוורירים ופתוחים: מקומות שהייה, משחק, מנוחה ומחבוא.  השימוש בגלילי הבטון מאזכר את הצעתו של האדריכל הפוטוריסט יונה פרידמן למיחזור צינורות מפעל "יובל-גת" שנועדו למוביל הארצי, ואת סרטו הנוגע ללב של גווין הוד "צוצסי" על חבורת ילדי רחוב.


הגשר מציע מגוון אפשרויות תנועה. התנועה הראשית על הגשר מיועדת להולכי רגל, אופניים ורכבי ההסעות. מתחת לגשר נוצר מעבר חוויתי של הערוץ דרך חללי הצינורות. בנוסף, שבילים שבצידי האיילון העוברים דרך הצינורות ודרך החלל הפנימי שנוצר בין שני צידי רוחב הגשר.


בקצה הדרומי של פני הגשר תוכננה תחנת מנוחה לעולים וליורדים מההר. תחנה הכוללת חלל צינור מקורה, עץ וסביל מים.


הגשר בנוי מצינורות וקורת בטון הכתרים משתנים. מישור המעבר העליון מתקבל עלידי מילוי אדמה המאפשר גידול צמחייה. כמעקה מוצע לסגור את קצות הצינורות ברשת טבעות.


מגישי הצעה זו חושבים שאין מקום וצורך אמיתי למאמץ והשקעה בבניית גשר באורך 160 מטר המרחף מעל פני הקרקע. המאמץ לגשר שכזה, רק עבור הצפות נדירות  "אחת ל- 100  שנה", ואף אחת ל- 25 שנה, מיותר, לא אקולוגי, לא כלכלי, ולא נופי. בזמן הצפה יש אפשריות הגעה אלטרנטיביות לתל חירייה. חויית המטייל בתנועה על גשר באורך 160 מטר, בגובה, מייצר ניתוק ריחוף וניכור. זו תנועה לינארית טכסית אך דלה בגיוונה. לעומת זאת חוויות הטיול המוצע, היא של גילוי ותנועה על הקרקע, מפגש בלתי אמצעי עם השטח והטבע ונחל האיילון. גשר באורך 160 מטר בהכרח נוכח כאובייקט בנוף הגוזל את מרכזיות נוכחות ההר, מגמד את רוחב הוואדי  בקלות המעבר מעליו, משכיח את נוכחות וחוויית חציית נחל האיילון.


לגשר המוצע טביעת רגל אקולוגית קטנה יחסית. המפגש עימו מפתיע, מעלה חיוך ומזמין למשחק ושהייה.


חזרה לדף הפרויקט